ישראל ופלשתינה לאספנים

תחילתו של "סיפור" תולדות תעשיית הטבק בארץ ישראל הוא בשנת 1921. לפני כן, המונופול על הטבק היה בידי הממשל העותומאני. גידולו נאסר ללא הרשאה מיוחדת וגם מחירו נקבע ע"י העותומאנים אשר ייעדו לשם כך פקחים מיוחדים.
רק בשנת 1921, לאחר שהמנדט הבריטי החליף את השלטון התורכי, בוטל המונופול על הטבק והוטל מכס אחיד בגובה 35 ג"מ (גרוש מצרי) לק"ג טבק מיובא. צעד זה יצר גידול ניכר בגידול וביבוא טבק לארץ ישראל ובשנת 1923 הוקם המפעל הראשון לסיגריות בארץ ישראל ושמו 'אריאל'.

בקיץ של אותה שנה הופיעה בעיתונות פרסומת מאת המפעל בזו הלשון:
"נפתח בירושלים בית החרושת העברי הראשון לתעשיית סיגריות וטבק בשם 'אריאל'. הסיגריות נעשות במיני הטבק המובחרים ע"י מומחים לדבר והן מצטיינות בטעמן הנעים ובריחן. דירשו בייחוד את הסיגריות האלו: 'אופיר', 'פרפר' ו'לילי'."
זמן קצר לאחר מכן, הופיעה בעיתונות מודעה בזו הלשון :
" 'אריאל' תחת הנהלה חדשה. אני מבקש להפנות את לב הקהל העברי הארץ ישראלי המעשן, כי בית חרושת לסיגריות 'אריאל' עבר לרשותנו, ואחר עבודה רבה עלה בידי להעמיד את בית החרושת הנ"ל על המדרגה היותר גבוהה לסידור ונקיון, ומומחים לתעשיה הזאת מפקחים על העבודה הנעשית כולה ע"י עברים ועבריות, ורק החומרים היותר מובחרים ישמשו לתעשיית סיגריותינו. יש לנו היכולת להבטיח לכל אלה המעשנים את סיגריות 'אריאל' כי מעתה והלאה ימצאו בסיגריות האלו את מאווית נפשם הן בטעמם הטוב והנוח - והן במחירים היותר נמוכים. עשנו סיגרית 'אריאל' וחזקו העבודה העברית. בית חרושת עברית לסיגריות 'אריאל' ראשון בארצנו."
בית החרושת הנ"ל לא האר'ך ימים ושנה לאחר מכן (1923) פורסמה המודעה הבאה:
"חברת סיגריות וטבק 'עשנה תל אביב-א"י' מתכבדת להודיע לקהל הנכבד כי מהשבוע הזה היא מוציאה למכירה סיגריות המצטיינות בריחן הנעים ובטעמם הטוב. החברה ממשיכה וממליצה על סיגריות 'לילי' המשתתפות במבצע: "בכל קופסא נמצאים תלושים משולשים שתמורתם ינתנו פרסים הגונים מחברת 'עשנה'".
בתחתית מודעה זו מופיעה הערה: שמכשירי בית החרושת, הפירמה והקופסאות של 'אריאל' בירושלים, עברו לרשות חברת 'עשנה', שאורזת את הסיגריות שלה הנעשות בתל אביב, בקופסאות 'אריאל'.
במיפקד שנעשה ב-1927 נרשמו 15 מפעלי טבק וסיגריות בארץ ובהם 781 עובדים.
בשנות ה-30 הביאה העלייה החמישית ידע טכני ומודרני ומפעלים רבים ונוספים החלו קמים ברחבי הארץ. בין השאר אף נוסד מפעל לסיגרים 'דה-האס' בכפר אתא.
באותן שנים (1נת 1935) הוקם גם מפעל 'דובק' ע"י כמה שותפים וביניהם אלכסנדר וסקביץ, וולטר מונס ומרטין גהל.
משך כל התקופה הנ"ל היה הייצור רובו בידיים ערביות והציבור היהודי נאבק להגדלת חלקו בתעשייה בכלל ובכלל זה גם תעשיית הטבק. הוחלט לפרסם מודעה, המעבירה לציבור את המצב ומבקשת ממנו להעדיף את הייצור המקומי:
"לציבור העברי בחיפה! עשנו סיגריות מתוצרת עברית! תעשיית הסיגריות בארץ מעסיקה 450 פועלים עברים. בקופסאות ובהדפסה עובדים 400 פועלים. ביחד מתפרנסים במקצוע זה כ-850 משפחות עברים. למרות טיב הסיגריות המשביע רצון - טרם נכבש השוק העברי במלואו למען הסיגריה העברית, ואנו עדים לפרצות ההולכות ורבות בשטח זה. כמות ניכרת של סיגריות שלא מתוצרתנו חודרת לשוק העברי ויהודים מעשנים אותן. מפעלי תעשיית הסיגריות נאבקים על קיומם ונשקפת סכנה למקצוע הזה ולגזלת פת הלחם ממאותת יהודים. האיגוד למען תוצרת הארץ בחיפה הכריז על מפעל מיוחד לתקופה מסויימת אשר מטרתנו להקפיד על הכלל והפרט שיעשנו סיגריות עבריות. לא ימצא בתוכנו איש אשר יתנכר לצו הזה. הציבור העברי על כל חלקיו נדרש להושיט יד לפעולה זו ולעזור לאיגוד להשיג את מטרתו."
בשנים הראשונות של המדינה, היה שוק הסיגריות בארץ מגוון ביותר.
עם היצרנים נמנו בית החרושת 'מספרו' שהעבירו את רוב העסקים ממצרים לישראל. חברת אחים 'בז'רנו' 'אסקוט', 'החברה הירושלמית לתעשיית סיגריות' 'החברה הישראלית לסיגריות' ו'סיגריות לוד'.
עם השנים השתלט בית חרושת 'דובק' על המפעלים הללו וקנה אותם אחד אחרי השני.